טעויות נפוצות שאנשים עושים בדרך לריפוי עצמי, על פי דן לוסטיג

שלום, שמי דן לוסטיג. אם אתם קוראים את המאמר הזה, סביר להניח שכבר עשיתם את הצעד האמיץ והמשמעותי ביותר במסע שלכם לבריאות – לקחתם אחריות והחלטתם לחפש דרך לריפוי עצמי. אני רוצה לפתוח בהכרה עמוקה באומץ הזה. בעולם שמקדש פתרונות חיצוניים, ההחלטה להפנות את המבט פנימה, לחפש את שורש הבעיה ולהאמין בכוח הריפוי הפנימי, היא החלטה מהפכנית.

במהלך השנים, כמי שהלך בדרך הזו בעצמו וליווה אלפי אנשים בתהליכי ריפוי עמוקים במסגרת שיטת "רפואת על", זיהיתי מספר מהמורות, מספר טעויות נפוצות שחוזרות על עצמן. טעויות אלו, הנובעות מכוונות טובות, עלולות ליצור תסכול, לעכב את תהליך הריפוי ואף לגרום לאנשים לוותר ולהסיק בטעות ש"ריפוי עצמי לא עובד בשבילי".

מטרת המאמר הזה של דן לוסטיג היא לא לבקר, אלא להאיר. להעניק לכם מפה שתעזור לכם לנווט בשבילי הריפוי, להימנע מהבורות הנפוצים, ולצעוד בדרך בטוחה ויעילה יותר. קבלו את הדברים הללו כעצה חמה וחומלת מחבר למסע.

טעות מספר 1: התמקדות בסימפטום במקום בשורש

למה זה קורה?

זה טבעי, כמעט אינסטינקטיבי. כשאנו סובלים, תשומת הלב שלנו נשאבת אל מוקד הסבל. אם הגב כואב, כל מה שאנחנו רוצים זה שהכאב ייעלם. אם אנו חווים חרדה, כל רצוננו הוא להרגיש רגועים. המודל הרפואי המערבי, על כל יתרונותיו, חינך אותנו לחשוב במונחים של סימפטום-תרופה. לכן, גם כשאנו פונים לריפוי עצמי, אנו לעיתים קרובות מנסים פשוט "לתקן" את הסימפטום בכוחות עצמנו.

למה זו בעיה?

התמקדות בסימפטום בלבד היא כמו לנסות לנצח קרב מול עשב שוטה על ידי גיזום חוזר ונשנה של העלים שלו. אולי תהיה הקלה זמנית, אולי תהיה תחושה של שליטה, אבל כל עוד לא עקרנו את השורש, העשב ימשיך לצמוח, לעיתים חזק יותר, ולעיתים הוא פשוט ישלח שלוחות ויצמח במקום אחר בגינה. כך, אנשים מוצאים את עצמם רודפים אחרי סימפטומים מתחלפים – כאב הגב נרגע אך מתחילות מיגרנות, המיגרנות שוככות אך מופיעות בעיות עיכול. זהו משחק מתסכל של "הכה בחפרפרת" שבו אין ניצחון אמיתי, כי לא טיפלנו במקור הבעיה.

הפתרון על פי "רפואת על": חקירה שורשית

השלב הראשון והקריטי ביותר בשיטת "רפואת על" הוא זיהוי השורש. במקום לשאול "איך אני נפטר מהכאב?", אנו שואלים: "מה המסר של הכאב הזה? מדוע המערכת שלי מייצרת את הסימפטום הזה עכשיו?". הסימפטום אינו האויב; הוא השליח. הוא נורת אזהרה שנדלקה על לוח המחוונים של הגוף והנפש שלנו, ומתריעה על "עומס עצבי" – הצטברות של מתח, רגשות מודחקים ודפוסים מגבילים. עלינו להקשיב למסר, להבין מה יצא מאיזון, ולטפל בשורש שיצר את העומס. רק עקירת השורש תבטיח שהגינה כולה תוכל לשוב ולפרוח.

טעות מספר 2: מלחמה בגוף, בכאב או במחלה

למה זה קורה?

החברה שלנו מעריצה נרטיבים של מלחמה וכיבוש. כשאנו מאובחנים במחלה או סובלים מכאב, אנו מיד מאמצים שפה לוחמנית: "אני אנצח את זה", "אני נלחם במחלה", "אני אראה לכאב הזה מאיפה משתין הדג". הגישה הזו נותנת תחושה של כוח ועוצמה, כאילו אנו לוחמים אמיצים היוצאים לקרב.

למה זו בעיה?

הבעיה היא שהקרב הזה הוא מלחמה אזרחית. האויב שאתה נלחם בו הוא… אתה. הגוף שלך, התאים שלך, מערכת העצבים שלך. מלחמה כזו יוצרת באופן פרדוקסלי בדיוק את התנאים שמעודדים מחלה: מתח פנימי עצום. "לחימה" בגוף מכווצת את השרירים, מעלה את לחץ הדם, ומציפה את המערכת בהורמוני סטרס. היא שמה את מערכת העצבים במצב דריכות מתמיד של "הילחם או ברח", ובכך מגבירה את אותו "עומס עצבי" שאנו מנסים להפחית. אתה לא יכול להירגע ולהחלים כשאתה בתוך שדה קרב. מלחמה בכאב רק מגבירה את הרגישות של המוח לכאב, ומנציחה את המעגל.

הפתרון על פי "רפואת על": הקשבה חומלת ובניית ביטחון

במקום להכריז מלחמה, אנו מכריזים על הפסקת אש. אנו משנים את הגישה מתוקפנות להקשבה. אנו פונים אל הכאב או הסימפטום בחמלה ובסקרנות. במקום "לך מפה!", אנו אומרים: "אני שומע אותך. אני מבין שאתה כאן כי המערכת שלי במצוקה. אני כאן כדי להרגיע אותה וליצור תנאים של ביטחון". הגישה הזו אינה פסיבית; היא אקטיבית בצורה מתוחכמת. היא שולחת למוח ולמערכת העצבים את המסר החזק ביותר לריפוי: "אתה בטוח". כשהמערכת מרגישה בטוחה, היא יכולה סוף סוף לצאת ממגננה ולהתפנות למלאכת הריפוי והאיזון.

טעות מספר 3: חיפוש אחר "כדור קסם" או פתרון בזק

למה זה קורה?

אנו חיים בעידן האינסטנט. אנו רוצים תוצאות, וכמה שיותר מהר. תרבות הצריכה חלחלה גם לעולם הריפוי. אנשים מחפשים את השיטה האחת, את המטפל הגאון, את תוסף התזונה הסודי או את הטכניקה המהפכנית שתפתור להם את כל הבעיות בחמש דקות.

למה זו בעיה?

חיפוש אחר פתרון קסם מוביל ל"תיירות ריפוי" – קפיצה משיטה לשיטה, ממטפל למטפל, מבלי להתמיד ולהעמיק באף אחת מהן. זה יוצר אכזבה ותסכול, כי ריפוי אמיתי ועמוק אינו אירוע, הוא תהליך. ה"עומס העצבי" שצברתם לא נוצר ביום אחד; הוא תוצאה של שנים, לעיתים עשורים, של דפוסים, חוויות והרגלים. לצפות לפרק אותו בסוף שבוע אחד זה כמו לצפות ללמוד סינית שוטפת בשיעור אחד. זה פשוט לא מציאותי ומוביל לייאוש.

הפתרון על פי "רפואת על": מחויבות לתהליך מדורג ושיטתי

"רפואת על" היא תהליך מובנה, מדורג ושיטתי. המילה החשובה כאן היא "תהליך". אנו מבינים שריפוי הוא מסע, לא יעד. זהו תהליך של למידה מחדש, של בניית נתיבים עצביים חדשים במוח, של שחרור הדרגתי של מטענים רגשיים. זה דורש סבלנות, התמדה ומחויבות. היופי הוא, שהתוצאות אינן מגיעות רק בסוף התהליך. בכל צעד ושעל בדרך חווים יותר הקלה, יותר הבנה ויותר עוצמה. הכוח האמיתי אינו ב"טריק" אחד, אלא בהתמסרות לתהליך עקבי שבונה חוסן ויכולות ריפוי לטווח ארוך.

טעות מספר 4: האמונה ש"חשיבה חיובית" היא התשובה להכל

למה זה קורה?

ספרי עזרה עצמית רבים קידמו את הרעיון שכדי להחלים, כל מה שצריך לעשות הוא "לחשוב חיובי", לדקלם משפטים מעצימים ולהתעלם מהשלילי. הרעיון מפתה בפשטותו, ונראה כמו דרך קלה לעקוף רגשות קשים.

למה זו בעיה?

"חשיבה חיובית" מאולצת היא כמו לצבוע קיר מתקלף ועבש בצבע ורוד בוהק. זה אולי נראה טוב יותר לרגע, אבל הריקבון מתחת ממשיך להתפשט. כשאנו מכריחים את עצמנו להרגיש רק "טוב", אנו בעצם מדחיקים ומתעלמים מרגשות לגיטימיים כמו פחד, כעס, עצב ואכזבה. הרגשות הללו הם אנרגיה. וכשאנרגיה זו אינה מקבלת ביטוי, היא נכלאת בגוף, תורמת ישירות ל"עומס העצבי", ומתבטאת בסופו של דבר בסימפטומים פיזיים. זה יוצר גם תחושת אשמה – "למה אני לא מצליח להיות חיובי? כנראה משהו לא בסדר איתי" – שרק מחמירה את המצב.

הפתרון על פי "רפואת על": הכלה ושחרור רגשי

במקום "חשיבה חיובית", אנו מאמינים בהכלה כנה. ריפוי אמיתי אינו עוסק בהתעלמות מרגשות קשים, אלא ביצירת מרחב בטוח עבורם להיות, להישמע, ובסופו של דבר – להשתחרר. השלב השני בשיטה, שחרור אנרגיה רגשית, נותן כלים מדויקים לעשות בדיוק את זה. אנו לומדים להרגיש את הרגשות שלנו בגוף, לתת להם לנוע דרכנו, ולשחרר את המטען האנרגטי שלהם. רק אחרי ש"ניקינו" את המערכת מהמטענים הכלואים, יכול לצמוח באופן טבעי ואותנטי שקט פנימי ושמחה, שלא מגיעים ממאמץ, אלא משחרור.

טעות מספר 5: הניסיון לעשות הכל לבד

למה זה קורה?

המונח "ריפוי עצמי" יכול להיות מעט מטעה. אנשים שומעים "עצמי" ומסיקים שעליהם להסתגר בחדר, לקרוא ספרים, ולפענח את כל תעלומות הנפש שלהם לבדם. לעיתים זה נובע מרצון להוכיח כוח, לעיתים מבושה או מהחשש להכביד על אחרים.

למה זו בעיה?

בני אדם הם יצורים חברתיים. המוח שלנו מחווט לביטחון שנוצר דרך קשר. הניסיון לעבור מסע ריפוי עמוק לבד הוא כמו לנסות לטפס על הר גבוה ללא מדריך, ללא מפה וללא חבל אבטחה. קל מאוד ללכת לאיבוד, לפרש לא נכון את התחושות שלנו, לאבד מוטיבציה, או להיתקע בדפוסים ישנים מבלי יכולת לראות אותם מבחוץ. הבידוד עצמו יכול להפוך למקור משמעותי של סטרס, ובכך לחבל במאמצי הריפוי.

הפתרון על פי "רפואת על": אחריות אישית בתוך מסגרת תומכת

"ריפוי עצמי" אין פירושו "ריפוי בודד". פירושו הוא לקיחת אחריות אישית על התהליך. אתם אלו שעושים את העבודה, אבל אתם לא חייבים להמציא את הגלגל. החוכמה היא למצוא שיטה סדורה, מדריך מנוסה ומסגרת תומכת שיתנו לכם את המפה, את הכלים ואת הביטחון הדרוש למסע. תוכנית מובנית כמו "רפואת על" מספקת בדיוק את זה. היא נותנת שפה משותפת, כלים בדוקים, וקהילה של אנשים שעוברים מסע דומה. התמיכה וההכוונה הללו הן שמאיצות את התהליך והופכות אותו לאפשרי ובטוח.

סיכום: לצעוד בדרך הנכונה

הדרך לריפוי עצמי היא מסע מרתק ומלא תגליות. טעויות הן חלק טבעי מהדרך, והן תמיד הזדמנות ללמידה. אך אם תלמדו לזהות את חמשת המלכודות הללו – המיקוד בסימפטום, המלחמה בגוף, החיפוש אחר קסמים, ההתמכרות לחשיבה חיובית וההתעקשות על בדידות – תוכלו לחסוך לעצמכם תסכול רב ולכוון את האנרגיה שלכם למקום הנכון.

זכרו, ריפוי הוא ריקוד עדין של הקשבה במקום מלחמה, תהליך במקום אירוע, הכלה במקום הדחקה, ואחריות אישית בתוך קהילה תומכת. הכוח לרפא נמצא כבר בתוככם. המסע הוא על למידה כיצד להסיר את המחסומים ולאפשר לו לפעול.

שלכם,

דן לוסטיג באינסטגרם

• הבהרה משפטית: אין לראות במידע המובא כאן תחליף לייעוץ רפואי. כל שינוי בטיפול רפואי יש לבצע בהתייעצות עם רופא מוסמך.